האם כדאי לתגמל בני נוער על היותם אדיבים?

להורים, האם יש אסטרטגיות שיכולות לעזור לטפח את אינסטינקט החמלה של בני הנוער שלנו? מחקר שנערך לאחרונה בחן שאלה זו.

החוקר גוסטבו קרלו ועמיתיו חקרו יותר מ-400 בני נוער מספרד מדי שנה במשך שלוש שנים, החל כשהם היו בין 13 ל-17.

איך הלך המחקר?

בשנה הראשונה, חוקרים סקרו בני נוער לגבי הדרכים שבהן הוריהם עודדו אותם להיות אכפתיים, מועילים ונדיבים כלפי אחרים. חלק מהדרכים הללו היו חברתיות. (כמו להראות אהבה וחיבה כשבני נוער עשו משהו טוב עבור אחרים) וחלקן היו חומריות (כמו מערכת נקודות או קצבה לעזרה בבית).

בשנה השנייה, חוקרים סקרו את האמפתיה של בני נוער. בהתבסס על הצהרות כמו "הבעיות של אחרים מדאיגות אותי". כדי לגלות כיצד בני נוער היו מנמקים לגבי עזרה לזולת, הם ביקשו מבני נוער לקרוא סיפורים קצרים על דמויות שמוצאות את עצמן במצבים שבהם יש להם הזדמנות לעזור, למרות שהדבר נוגד את המטרות או הצרכים שלהם.

לדוגמה, סיפור אחד היה על מישהו שהולך למסיבה של חבר ומוצא בחורה פצועה מנפילה בדרך. הילדה מבקשת מהדמות הראשית ללכת לביתה ולהביא את הוריה כדי שיוכלו לקחת אותה לרופא. אם הדמות הראשית אכן תעזור לילדה, היא הייתה מאחרת למסיבה ומתגעגעת לבילוי עם חברותיה.

לאחר כל סיפור, החוקרים שאלו בני נוער מה הדמות הראשית צריכה לעשות. לעזור או לא לעזור? (או אם הם לא בטוחים). בני נוער גם דירגו עד כמה סיבות אפשריות שונות נטלו בחשבון את בחירתם, כגון:

• זה תלוי כמה כיף היא מצפה שהמסיבה תהיה, ואיזה מיני דברים מתרחשים במסיבה.
• זה תלוי אם הילדה באמת צריכה עזרה או לא.
• זה תלוי אם ההורים והחברים שלה יחשבו שהיא עשתה את הדבר הנכון או הלא נכון.
• זה תלוי אם היא חושבת שזה הדבר הגון לעשות או לא.
• זה תלוי איך היא תרגיש לגבי עצמה אם היא תעזור או לא.

בשנה השלישית, חוקרים סקרו את נטייתם של בני נוער להיות מועילים בנסיבות שונות.

מה היו התוצאות? 

מתבגרים שהוריהם השתמשו בדרכים חברתיות יותר כדי לעודד חסד בשלב מוקדם נטו לגלות יותר אמפתיה. בתורם, הם גם נטו יותר לעזור במגוון מצבים. כולל כשמישהו היה מאוד כועס, כשמישהו ביקש עזרה. הם מונעים על ידי האמונות המוסריות שקיבלו לגבי דאגה ואכפתיות מאחרים. כלומר, גם כאשר הנער לא ציפה לפרס בתמורה. מצד שני, הם נטו פחות לעזור במצבים ציבוריים כאשר הם עשויים להיות בעלי מוטיבציה אנוכית להיראות טוב מול אחרים.

אבל בני נוער שהוריהם עודדו חסד בדרכים חומריות יותר בשלב מוקדם נטו להשתמש פחות בנימוקים מוסריים המבוססים על אכפתיות לזולת. ובתמורה, נטו פחות לעזור כאשר לא ציפו לתגמול.

אז מה ההורים יכולים לעשות כדי לגדל ילדים דואגים? 

מחקר זה אינו יכול לענות באופן סופי על השאלה הזו. אך, הממצאים מצביעים על כך שמה שהורים עושים כדי לטפח את החמלה של ילדים בשלב מוקדם בחיים עשוי להיות משנה שנים בהמשך הדרך. כדאי לשקול מחדש את השימוש בעידוד חומרי כדי לטפח טוב לב של המתבגרים שלך. כי נראה שזה לא עוזר לבני נוער להבין לעומק את הערך של דאגה חסרת אנוכיות כלפי אחרים.

תגמולים חומריים כמו מערכות נקודות וקצבאות לביצוע מטלות, חלוקת הרשאות נוספות (כמו יותר זמן מסך) לעזרה לזולת, או מתן מתנות בשביל להיות אדיבים עלולים להזיק בסוף. זאת מפני שהם עשויים לטפח ערכים חומרניים אצל בני נוער. "אולי מנהגים כאלה מעודדים בני נוער לשקול סיבות אנוכיות או חיצוניות כשהם מתמודדים עם הזדמנויות לעזור לאחרים. מה שמאפיין רמות נמוכות יותר של חשיבה מוסרית פרו-חברתית", כותבים קרלו ועמיתיו.

כדי לטפח את יכולתו של בני הנוער שלך לטפל באחרים, אתה יכול להראות להם הכרת תודה. או פשוט להכיר בו ולתמוך בהם כשהם עושים דברים כמו להיות נדיבים כלפי אחיהם. כמו לגייס חברים לקבל את פני ילד חדש בבית הספר. או כמו לעזור בשטיפת הכלים או להתנדב לנקות את הפארק השכונתי. נראה שעידוד חברתי מוביל לחסד. מכיוון שהוא יכול להצמיח את האמפתיה ולעזור להם להפנים עקרונות מוסריים המבוססים על חמלה. ההבנה העמוקה הזו שמגיעה מבפנים היא שאולי חשובה יותר לגידול ילד דואג.